מימברנה רגשית

ממברנה רגשית.

כבני אנוש פגיעים וחדירים

מפעם לפעם אנחנו פוגשים חוויה שכזו

זה כאילו שכל מה שקורה בחוץ נוגע בליבת הקיום מבפנים.

מרגיש שכל תנודה, כל תדר ואנרגיה

שקורים להם בעולם

נכנסים ופוגעים כמו חץ בתוך הלב.

לפעמים הם קורים לנו באופן ישיר ולפעמים הם פשוט קורים סביבנו.

לפעמים מדובר בחוויה גרנדיוזית ולפעמים זו בכלל חוויה מינורית

כשאנחנו במצב "ממברנה רגשית נעדרת"

גם החוויות שבזמן אחר הורגשו כמינוריות

וגם חוויות שקרו אי שם רחוק מחוץ אליי

נוגעות כמו חץ פנימה בנשמה.

כאילו שאין הגנה, אין סלקציה.

וכמו שאין שום דבר שמפריד בין הבפנים שלי לבחוץ.

ברמת בתא- הממברנה היא מעין נוזל דו שכבתי שבעצם מייצר את ההפרדה בין כל מה שקורה ומתקיים בתוך התא לכל מה שמתקיים מחוץ אליו.

זו שכבת הגנה כמובן.

ברמת האורגניזם (של האדם)- את הצד הפיזי של התפקיד הזה ממלא ה"עור" הוא מה שמפריד אותנו ואוסף אותנו לכדי חומר דחוס בעל צורה שמתחיל ונגמר איפשהו ובכך כמובן מגן על כל מה שחי ומתקיים בתוכו.

וברמה הרגשית?

מה מגן עליינו מפני כל מה שמתקיים מחוץ אלינו ברמה הרגשית?

מה שומר עלינו?

מי הוא הסלקטור הרגשי שלנו שמחליט מה נכנס פנימה ומה לא?

ומתי נכנס פנימה ומתי לא?

ובאיזה עוצמה יכנס?

ובאיזה אופן יצא מתוכנו החוצה?

והכי מעניין,

מתי הסלקטור הזה עובד שעות נוספות? ובכך מונע מאיתנו להיות, לחוות, לאהוב ולהרגיש.

ומתי הוא נעדר? נעלם כליל,

אולי ישן? אולי מבוהל?

ואז כמו תא בלי ממברנה, כמו גוף ללא עור

הכל פשוט חודר פנימה, אין דרך לעצור את השיטפון..

וכשאתם שמים לב שאתם עכשיו במצב של "ממברנה רגשית נעדרת"

האם אתם מבינים שזה זמני?

שזה קרה כתוצאה ממשהו

ושזה גם יעלם מתישהו

בקרוב.

מזמינה אתכם לשאול את השאלות האלו ולבדוק אותם פנימה בתוככם.

עצם המענה על השאלות האלו יכול לעשות תנועה של הכרות והכלה עם מרחבי הממברנה הרגשית שלכם.