עניין של איזון

שגרת החיים בעידן המודרני המהיר והאינטנסיבי, מפגישה אותנו עם לא מעט אתגרים.

שיווי המשקל מתערער בעקבות העומסים והצורך להספיק, עד שאפשר ממש להסתחרר.

כמו סיבוב מהיר על קרוסלה של משימות, סידורים ודאגות.

האיזון הפנימי נפגע באופן קבוע מקולות חיצוניים (ופנימיים) שדורשים מאיתנו להצטיין, הפנטזיה לשלמות, האידיאלים החברתיים והשאיפות שלנו- מקטינים את הקיום שלנו לכדי גוש מצומצם של דרישות מעצמנו ומהסביבה שלנו.

נראה שאף פעם לא מספיק טוב.

נראה תמיד שעוד רגע משהו יקרה.

הגוף מדבר

תחושות לא נעימות לא מאחרות להופיע

וחוויות שבהן משהו לא בסדר, לא פייר, לא מספיק טוב, ממלאות את רוב הימים.

וזה מעלה את הדופק

ומכניס את כל המערכת שלנו לכוננות

אנחנו חברה שלומדת רק לכווץ, רק לצמצם,

להפעיל את המערכת הסימפתטית שלנו

מטיילים בעולם כשמנסים להתגונן מפני האיום הקרוב הבא.

זה לא מאפשר לנו להינות עד הסוף

לשמוח על מה שיש

ולראות את היופי בכל דבר.

אי אפשר לנשום לרווחה

להירגע

מתי בפעם האחרונה הרגשת שבאמת ה כ ל. בסדר עכשיו ואין שום דבר מאיים שיגיע בעוד דקה?

אנחנו נדרשים להתחיל ללמד את המערכת שלנו להרפות, לשחרר, להירגע.

נדרשים ללמד את עצמו להפעיל את המערכת הפרה- סימפטתית ולהתחיל לחיות גם דרכה.

לב לא יכול רק להתכווץ

כדי להשלים את מעגל החיים הוא חייב גם להתרחב

וכמו הלב, כך גם האורגניזם שלנו כולו.

החיים הם עניין של איזון.