איך זה מרגיש בגוף?
כשהרגשתי ברגע ההוא שאני לא שווה.
איפה זה נמצא בגוף?
כשרמזו לי שאני לא מספיק טובה.
מה בדיוק קורה בבית החזה?
כשאני אשמה.
מה התרחש בגוף?
כשאמרתי לעצמי שבגללי קרה מה שקרה.
כמו מה זה מרגיש?
כמו שרפה? כמו זרמים? כמו כיווץ? כמו משיכה? נמלים? קור?
איזו תנועה הייתה שם בפנים?
תחושה פיזית בגוף, שזרקה ניצוץ של רגש, שזרק ניצוץ של חוויה.
איזה שם הייתי נותנת לכל הדבר הזה שמכיב את התנועה פנימית שלי?
לניצוץ הרגש, שהופך לניצוץ התחושה וממשיך לניצוץ החוויה?
כשאנחנו מכוונים את עצמנו לגוף, מתחילים להיות איתו בקשר ולשאול עליו שאלות
אנחנו מזמינים ומפנים בתוכנו מרחב לחקירה וגילוי.
מרחב שיכול להפגיש אותנו עם לב הקרחון שמתחת לפני המים.
הקרחון שעד היום יכולנו לראות רק את הקצה החיצוני שלו, זה שמעל פני הים.
אנחנו הים הזה.
קצה הקרחון הוא כל מה שבמודע שלנו
לב הקרחון הוא הלב והשורש של מה שמפעיל אותנו ומתרגם להבנה מודעת רק קצה קטן מתוכו.
מתחת לפני הים, במרחבים הלא מודעים, החוקים שונים-
שם אין כוח משיכה, אין יום ולילה, אין נכון ולא נכון, שם, ממש כמו בחלום הכל יכול להתקיים יחד בו זמנית וגם כלום.
לפני 7 שנים באחד התרגולים בהם תירגלתי התמקדות, אני הייתי אגרטל כחול, מהגרון ועד לבטן, הייתי אגרטל כחול, והיו בו ממש מעט מים.
עד היום התמונה הזאת הולכת איתי, יש לה עשרות משמעויות שכל פעם מתדייקות לי עוד ועוד.
ובכל פעם אני פוגשת זוית נוספת של התבוננות באגרטל הזה שהוא אני ומה שהוא עוד מעורר בי.
מזמינה אתכם לבוא ולבדוק מי אתם.ן מתחת לפני השטח.
שם הריפוי.
והיכולת לחלום.
Comments